טקס הכרה והענקת שם

טקס הכרה והענקת שם

כל אלה שהתכנסו כאן היום

התקבצו נא.

וזוהי תכליתו של

כינוס זה:

הכרה

והענקת שם

לילד זה

שנולד לעולם זה

כתוצאה מפועלם של שני אנשים,

(שם האב)

ו-(שם האם).

 

הוא נולד למורשת,

שכאשר תוענק לו כדין

תביא לו את הידע

ואת הזכות

לעשות ככל אשר

תחפוץ נפשו.

 

החלטה נעלה, לא ניתנת להפרה,

היא זאת שהוא יקבלה

בשנים שעוד יבואו.

 

זהו הנוהג בעמנו,

אותו עם המכונה 'אדם',

שכאשר עולל, בהיותו רך

ועדיין חסר ביטחון

באשר למנהגים ולהליכות

הנהוגים כיום

בקבוצה ובתחום

שאליהם הוא כעת נכנס,

שאדם אחר ומבוגר יותר,

המנוסה בכל הדרכים והנתיבים,

במלכודות ובפחים

שתקופת חיים זו יכולה להציב,

ייקח על עצמו את האחריות

להתייצב ולסייע,

כפי יכולתו,

בגידולו של הילד.

 

בימים כתיקונם

אין זה צפוי שמשימה זו

תהא מכבידה,

אולם קיים כאן גורם

שיהיה זה מן החכמה

לתת עליו את הדעת.

 

וגורם זה הוא פשוט זה:

והיה ואירע,

ושני ההורים יעזבו

את הדרך שאותה

הם צופים היום

(משום שגוף

אינו אלא דבר פגיע

ובשלבים הרבים של המשחק

 

מהלך כזה או אחר עלול להשתבש)

והיה ויקרה כדבר הזה,

אזי מחובתם של אנשים אלה

להתייצב ולמלא את מקומם

של זוג הורים אלה,

שעל אף שאין הם קשורים

בקשר דם לילד

הרי על פי ההבטחות

אשר ניתנו כאן,

ייטלו הם על עצמם

את ההכוונה המלאה

והמדוקדקת של ילד זה

עד שיידע את זכויותיו במלואן.

 

האם ישנם כאן אנשים

שכך הבטיחו?

טוב!

 

שמעתם אותי מצהיר

בפני הילד, ההורים

ואלה שהתכנסו כאן

את ההתחייבות שאתה,

(שם הסנדק)

ואַת (שם הסנדקית),

נטלתם על עצמכם.

כעת אבקש מכם

לענות לי ישירות.

 

האם אתה, (שם הסנדק),

ואת, (שם הסנדקית),

מבטיחים לספק

כל סיוע סביר

על מנת להבטיח שילד זה

שטרם הוענק לו שם

יקבל כל הדרכה נחוצה

על מנת שיגשים את מורשתו?

האם אתם מבטיחים?

טוב.

 

ואתם ההורים,

(שם האב)

ו-(שם האם),

האם מוסכם עליכם

שאנשים אלה יכולים לייצג אתכם?

מוסכם עליכם?

טוב.

 

אם כן, מנוי וגמור.

הדבר הוסכם.

וכעת נעבור להענקת השם

לילד.

 

האם ארבעתכם,

בהיותכם כעת

אלה המעורבים ביותר בדבר,

אתם – בקשר דם,

ואתם – מכוח ההבטחה,

הסכמתם על שם?

אם כן, אימרו לי בבקשה.

 

האם אני רשאי לקחת את הילד?

 

שלום לך

וברוך בואך.

השם שניתן לך כאן

הוא שלך להשתמש בו

או לזנוח אותו,

כרצונך.

זוהי מתנתנו לך.

 

אני אומר כעת לכולכם

הניצבים כאן שדברים נאמרו

לזכותו של ילד זה,

והבטחות ניתנו

הן מצד ההורים

והן מצד אלה השניים,

אשר הסכימו כעת מרצונם

לקבל את האחריות

לוודא שיהיה לְ-(שם הילד)

הצעיר שלפנינו,

על פי זכותו הראויה,

כל מה שאנו,

שהננו מגזע, צורה וטבע דומים,

יכולים להעניק.

 

ואף אתם העדים,

חייבים לדעת מהו, בקצרה,

אותו מענק.

בקיצור, דבר זה הינו:

שתינתן לו כל הזדמנות,

להבין את הכללים

שעל פיהם אנו משחקים

משחק זה הקרוי חיים,

ויתרה מזאת

שכולנו הנוכחים כאן

נארגן כמיטב הבנתנו

את ההדרכה ואת הידע

שאנו צברנו

לאורך הדרך שכבר סללנו.

 

אולם, זיכרו תמיד:

חייו של (שם התינוק) הצעיר

הינם שלו,

ובסיכומו של דבר

בידיו ההחלטה

באיזה נתיב יבחר,

באיזה משחק ישחק.

והיה אם יחליט בעתיד לבוא,

לסור ממה שבעינינו

הוא המשחק הכדאִי היחיד,

הרי שגם זו זכותו היא.

 

תפקידנו ללמד ולוודא

שבבוא הזמן

הוא ישיג

את אותו חופש

אשר יאפשר לו לבצע בעצמו

את השיפוט הטוב והנכון

באשר לגורלו.

 

אנו עוזרים, אנו מלמדים,

ובהתאם לכישורינו

אנו מעניקים לעמיתנו זה

את היכולת להבין.

וזה הכל.

 

בל יאמר איש,

"אתה חייב לעשות כך וכך,

כזאת הֶחלטנו".

 

אם כן, מנוי וגמור.

 

בהיותכם עדים להענקת שמו

אתם מסמלים שאתם אכן

מקדמים כאן בברכה את האדם

(שם התינוק) כשמו עתה

אל קבוצתנו

ומכירים בו.

 

אם כן כעת, לסיום, כל הנוכחים

אימרו "שלום" ל-(שם התינוק),

וקדמוהו בברכת ברוך הבא.

טוב.

 

האֵם, קחי את ילדך

שזכה כעת בהכרה

והתקבל כאן בברכה.

 

הבה ניפרד לדרכנו

ונזכור כולנו,

שבראותנו את (שם התינוק) שנית,

קידמנו פניו בברכה

ביום הזה.

 

תודה.

ל. רון האברד