ה-׳אני מאמין׳ של מנהל טוב ומיומן

ה-׳אני מאמין׳ של מנהל טוב ומיומן

מנהיגות היא תכונה נדירה, כישרון שרק אנשים מעטים ובלתי רגילים ניחנים בו. כחלק מטכנולוגית המינהל שלו, ל. רון האברד פיתח מכלול גדול של קווי יסוד, שיאפשרו למנהלים לא רק ליישם את יכולותיהם בתבונה, אלא גם להפעיל מנהיגות שפויה שתאפשר לקבוצותיהם לפרוח ולשגשג. התנהגות על פי תקנון זה תגביר את מידת הצלחתו של אדם כמנהל, לא רק בארגונים של סיינטולוגיה, אלא גם בכל קבוצה שהיא, החל בעסק ועד לחֶבר עמים. תקנון זה נכתב בידי ל. רון האברד ב-1951.

כדי להיות יעיל ומצליח, מנהל חייב:

1. להבין בצורה מלאה ככל האפשר את השאיפות והיעדים של הקבוצה שהוא מנהל. הוא חייב להיות מסוגל לראות ולאמץ לעצמו את ההגשמה האידיאלית של השאיפה כפי שנחזתה על-ידי יוצר השאיפה. הוא חייב להיות מסוגל להיות סובלני כלפי ההישגים וההתקדמות המעשיים שייתכן שקבוצתו והחברים בה מסוגלים להגיע אליהם, ולשפר אותם. הוא חייב תמיד לשאוף לצמצם את הפער שקיים תמיד בין האידיאלי לבין המעשי.

2. הוא חייב להכיר בכך שמשימה ראשונה במעלה היא שהוא עצמו ייתן לכפופים לו ולקבוצה עצמה פרשנות מלאה וכנה לערכים האידיאליים והאתיים ולשאיפות וליעדים שלהם. הוא חייב להוביל באופן יצירתי ומשכנע את הכפופים לו, את הקבוצה עצמה ואת היחידים בקבוצה לעבר שאיפות אלה.

3. הוא חייב לקחת תחת חסותו את הארגון ולפעול אך ורק למען הארגון ככלל ואף פעם לא ליצור או להעדיף קליקות. כושר השיפוט שלו בנוגע ליחידים בקבוצה צריך להיות אך ורק לאור ערכם לקבוצה כולה.

4. אסור לו אף פעם להסס בהקרבת יחידים לטובת הקבוצה, גם בתכנון וגם בביצוע וכאשר הוא עושה צדק.

5. הוא חייב להגן על כל קווי התקשורת המיוסדים ולהשלים אותם היכן שצריך.

6. הוא חייב להגן על כל האהדה שבאחריותו ולחוש בעצמו אהדה לקבוצה עצמה.

7. הוא חייב תמיד להשיג את הממשות היצירתית הגבוהה ביותר.

8. התכנון שלו חייב לממש, לאור השאיפות והיעדים, את הפעילות של הקבוצה כולה. אסור לו אף פעם לתת לארגונים לגדול ולהתפשט בחוסר סדר, אלא הוא חייב, כשהוא לומד מתוך הרצות ניסיוניות, לדאוג לכך שהתכנון הארגוני יהיה חדשני וגמיש.

9. הוא חייב לזהות בתוך עצמו את הרציונל של הקבוצה, ולקבל ולהעריך את הנתונים שמהם הוא מגיע לפתרונות שלו, עם תשומת הלב הגבוהה ביותר לאמת של אותם נתונים.

10. הוא חייב לפעול בכיוון של נתינת שירות לקבוצה.

11. הוא חייב לאפשר לעצמו לקבל שירות טוב בנוגע לצרכיו האישיים, כשהוא חוסך במאמציו האישיים ונהנה מנוחיות מסוימת למען שמירת הרציונל שלו ברמה גבוהה.

12. עליו לדרוש מהכפופים לו שיעבירו לאיזורי הניהול שלהם את כל הרגשותיו הכנות בשלמותן ואת הסיבות להחלטותיו, באופן הברור ביותר שניתן להעביר אותן ולהרחיבן ולפרש אותן, רק למען הבנה רבה יותר של אותם אנשים שנמצאים תחת הכפופים לו.

13. אסור לו אף פעם לאפשר לעצמו לעוות או להסוות שום חלק מהערכים האידיאליים והאתיים שלפיהם פועלת הקבוצה, וכמו כן אסור לו לאפשר שהערכים האידיאליים והאתיים יתיישנו ויהפכו למיושנים ולבלתי מעשיים. אסור לו אף פעם להרשות שהתכנון שלו יעוּות או יצונזר על-ידי הכפופים לו. אסור לו אף פעם להרשות שהערכים האידיאליים והאתיים של חברים יחידים בקבוצה יתדרדרו, ועליו להשתמש תמיד בהיגיון כדי לעצור התדרדרות כזאת.

14. הוא חייב שיהיה לו אמון בשאיפות, אמון בעצמו ואמון בקבוצה.

15. הדרך שבה הוא ינהיג חייבת להיות תמיד על-ידי הצגת שאיפות-משנה יצירתיות ובונות. אסור לו להניע אותם באמצעות איוּם ופחד.

16. הוא חייב להכיר בכך שכל אדם בקבוצה עוסק במידה מסוימת בניהול של אנשים אחרים, של חיים ושל העולם הפיזיקלי, ושיש לאפשר חופש ניהול במסגרת התקנון הזה לכל מנהל-משנה מהסוג הזה.

מנהל, שפועל באופן זה, יכול להשיג אימפריה עבור קבוצתו, תהיה האימפריה אשר תהיה.