השוואה עם פסיכיאטריה ופסיכואנליזה

השוואה עם פסיכיאטריה ופסיכואנליזה

אודיטינג שונה לחלוטין, הן בגישתו והן בתוצאותיו, מניסיונות אחרים אשר התיימרו לעזור לאדם לשפר את מנת חלקו בחיים.

בפסיכואנליזה, לדוגמה, האנליטיקן אינו מקבל את דברי האדם כפשוטם אלא מפרשם, מעריך את מצב האדם עבורו, קורא בדבריו משמעויות מיניות נסתרות ואומר לו מדוע הוא מודאג, כאשר כל אלה רק מבלבלים את האדם ואינם עוזרים. באודיטינג, לעולם אין מבצעים הערכה על דברי הפרקליר ולעולם אין מפריכים את נתוניו. פעולות כאלה מפרות לחלוטין את 'תקנון האודיטור'. כמו כן, באודיטינג אין מעודדים את הפרקליר ללהג ללא הנחייה, לפשפש במיליוני המאורעות שבמיינד הריאקטיבי שלו ולהכניס רבים מהם לרסטימולציה, בתקווה שהוא ייתקל במאורע הנכון.

בפרקטיקה הברוטאלית יותר של פסיכיאטריה, מופעל כוח (פיסי, כימי או ניתוחי) כדי להמם את רעיונות האדם והתנהגותו, וכך לגרום לו להיות שקט. אין כאן שום מחשבה על שיפור או עזרה, אלא רק על הבאת המטופלים למצב שבו קל יותר לשלוט בהם. אודיטינג אינו דומה בשום אופן לחלק כלשהו של תחום זה.

בדומה, אודיטינג אינו דומה כלל לפסיכולוגיה, שהינה תחום של התבוננות בתגובות לגירויים, ובעצם אינה מספקת שום אמצעי ליצירת שיפור ממשי. פרקטיקות אחרות, כגון היפנוזה, טוענות שיש להביא את האדם למצב של מודעות מופחתת (זאת אומרת לטראנס) לפני שדבר כלשהו יכול להיעשות. אודיטינג הוא ההיפך הגמור, בבקשו לעורר אנשים, לא להרדימם.